ביטויים מוזיקליים בחיי העבדות של הכושים בארה"ב

ביטויים מוזיקליים בחיי העבדות

בעלי העבדים אסרו על מוזיקה שעשויה לעודד התנגדות לשעבוד ועודדו מוזיקה שיכולה לתרום לתפוקת העבודה. אסרו לתופף בצוותא כדי כדי לדכא גאווה והשתייכות אתנית ולמנוע תקשורת, גילוי כוחם האמיתי ומרד. ללא תופים תופפו העבדים על גופם (pats juba כדוגמת בובי מק'פרין). 1817: חוק שהגביל את נגינת התופים, השירה והריקוד של העבדים לימי ראשון לפני השקיעה ולמתחם מסוים – "כיכר קונגו". היו מתפצלים לפי מוצא שבטי וכל קבוצה יצרה מעגל שהריקוד התגבר בו לאקסטזה. ליווי קולי דמוי מנטרה ונמשך 6-5 שעות. מטיילים באפריקה כינו זאת "צעקת המעגל" או "צעקה". בהמשך אפיין טקסים נוצריים שעוררו אקסטזה דתית.

 

במאה ה-18 מודעות על עבדים שברחו או עבדים למכירה פירטו את יכולת נגינתם והכלי שניגנו בו אם היה כזה. עבד "המנגן" היה תפקיד לנגן באירועים חברתיים של החברה הלבנה. במאה ה-19

היו בניו אורלינס תזמורות נשיפה של נגנים שחורים ונוסדה Negro Philharmonic Society.

 

סוגי שירים אפרו-אמריקאיים שהתפתחו עד המאה ה-20

במהלך שנות העבדות התפתחו סוגי שירים שאפיינו את תרבות העבדים האפריקאים ויותר מאוחר את התרבות האפרו-אמריקאית. שירים אלה כוללים בין היתר:

  1. שירי עבודה: Work Songs, Field Hollers
  2. שירי דת: ספיריטואל, גוספל
  3. שירי בלוז

מוזיקה שחורה

שירי עבודה

  • מקצב קבוע שהותאם לקצב העבודה (מקורו במסורת חקלאית באפריקה),
  • תבנית שאלה-תשובה בין הסולן לקבוצה

דוגמה: רוזי (Rosie) – הוקלט בבית סוהר במיסיסיפי תוך כדי חטיבת עצים. תזמון העבודה והשירה הכרחי למניעת תאונות עבודה. סולם פנטטוני מינורי של לה.

צעקות השדה (field hollers) הושרו בפי עבדים שעבדו בשדה לבדם: צעקה מוזיקלית עולה ויורדת, לפעמים מאונפפת, לפעמים בפלצטו שנשמעה למרחוק. מקצב חופשי. בדוגמה: סולם פנטטוני מינור של דו.

שירי דת: גוספל, ספיריטואל

התנצרותם של העבדים

  • כבר מראשית סחר העבדים היה רצון של המיסיונרים להמיר את דתם של האפריקאים לנצרות.
  • תהליך זה נתקל בהתנגדותם של בעלי מטעים מהסיבות של:
  • חשש מכל תהליך שעשוי היה לקדם שחרור מעבדות.
  • חשש מהתכנסויות של עבדים לתפילה או לכל מטרה אחרת פן ינוצלו להתארגנות למרד.
  • בשנת 1667 נחקק חוק במדינת וירג'יניה שקבע שהטבלת עבדים לנצרות אינה משחררת מעבדות
  • מטרת בעלי המטעים היה ביסוס הנצרות כדת המקדשת צייתנות, מאפשרת עבדות ומבטיחה לנאמניה גמול בעולם הבא.

הכנסייה השחורה

הכנסיות השחורות הוקמו בארצות הצפון כבר משנת 1805. הכנסיות השחורות בדרום הוקמו כבר בסוף המאה ה-18 אולם אלה נסגרו עקב השתתפותם הפעילה של המטיפים בהנהגת ההתקוממויות של העבדים השחורים. הכנסייה השחורה הייתה למוסד הראשון שנשלט בידי שחורים. היא הייתה לא רק מרכז דתי כי אם גם מרכז תמיכה לעבדים משוחררים וילדיהם. כמו כן הכנסייה השחורה העניקה חסות לבתי ספר ללימודי שירה לילדים ומבוגרים.

 

התעוררות הדתית הנוצרית בארה"ב בכלל ובקרב העבדים בפרט

  • שנות השלושים של המאה 18: תנועת ההתעוררות הרוחנית (The Great Awakening)
  • שתי הכנסיות: המתודיסטית בצפון והבפטיסטית בדרום פעילות מאוד בקרב השחורים.
  • התפתחות ההמנון (hymn) – שירי דת חדשים הן מבחינת מלל והן מבחינת מנגינה שהיתה בדרך כלל קצבית. בהדרגה נזנחו מזמורי תהלים לטובת ההמנונים הקצביים.
  • ההתעוררות השנייה (Second Awakening, 1780-1830) באזורי הספר שכללה מפגשים של 3000-5000 נפש שחורים ולבנים במה שכונה Camp Meetings. במהלך מפגשים אלו החלו להיווצר שירי הספיריטואל.

 

בשירי הדת התבטאו סממנים מוזיקליים אפריקניים שנכנסו לשירי הדת. אופן ביצוע מזמורי הדת: מסורת lining out שבה המטיף שר שורה והקהילה חוזרת עליה, קיימת כבר במאה ה-17 בכנסייה ההולנדית בניו יורק ונשתמרה בכנסייה הבפטיסטית השחורה.

המזמור "כוכב במזרח" מושר בסגנון האירופי. תווי ההמנון רשומים בתיווי צורות – כתב שהומצא ללימוד תווים – מהווה מפגש ראשונים של השחורים עם כתיבה רב קולית.

 

המזמור Amazing grace בביצוע מקהלת כנסייה בפטיסטית שחורה מדטרויט, מאפיינים אפריקניים:

  • מקצת המשתתפים מצטרפים לתשובה באיחור קל ומקשטים באופן אישי. (חופש ביצוע של מנגינה מוכרת וכתובה יופיע במוזיקת ג'ז).
  • שירה הטרופונית במסגרת שאלה ותשובה
  • איכות השירה נעה מצליל חלק לצליל מחוספס.
  • שימוש בבלו נוטס.
  • לדומא לשימושים בהקלטות נוספות לחץ כאן.

בביצוע קהל מאמינים לבנה בכנסיה בפטיסטית בצפון וירג'יניה: שירה בקצב אחיד ללא קישוטים.

 

מאפייני הספיריטואל

  • שילוב אקראי של משפטים ממזמורים ומהמנונים
  • קצבי: מנגינות דומות למנגינות ריקוד
  • אלתור שירים במקום למנגינות מקובלות או הלחנת שירים למלל מאולתר
  • תוכן המלל: עצוב, מחאה, שמח
  • במהירים מחיאות כפיים בפעמות 2 ו-4; הקדמת השירה בתוך הפעמה (סינקופה) – התחלת הסווינג;
  • במהירים: חזרת הקהל על קריאה מסוימת והסולן הוסיף מילות עידוד ואישור משלו ( "Glory" או O happy day"").
  • לא עוד ציפייה לגן עדן אלא תפילה לשחרור מעבדות.

 

אוסף שירי עבדים בארצות הברית משנת 1867 – פרי איסוף של שלושה פעילים נגד העבדות במהלך מלחמת האזרחים. כולל 136 שירים לרבות שכתוב תווים. רובם שירי דת שהתפרסמו לימים בשינויי מילים ומנגינה. לדוגמה: nobody knows the trouble I've had קיים בביצוע פול רובסון בשם nobody knows the trouble I've seen, גם הוא בסולם פנטטוני. Michael row the boat ahore; roll jordan roll.

 

אנשי דת לבנים הסתייגו מהגרסה השחורה של הספיריטואל בגלל דמיונה לשירי עבודה חילוניים שמקצביהם נועדו לשירה בתנועה. מעבר התנועות הקצביות מהשדה לכנסייה עורר כעס והסתייגות גם בכמורה השחורה. הטקסטים מגוונים: חלקם עצובים, חלקם שירי מחאה. Let my people go (שלח את עמי) נהפך סמל למאבק לחירות בכל מקום כולל המאבק להעלאת יהודי בריה"מ; Jericho ועוד תורגמו לעברית והושרו בתנועות הנוער.